הַמְּנַהֵל, הַסְּגָן, סְגַן הַסְּגָן וְהַיּוֹנָה מִתְגּוֹדְדִים סְבִיבֵךְ. סְגַן הַמְּנַהֵל שׁוֹאֵל: "נוּ, כַּמָּה?" סְגַן הַסְּגָן עוֹנֶה: "חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ." "שֵׁשׁ?" הַמְּנַהֵל אוֹחֵז בְּסַנְטֵרוֹ, "לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת. יוֹתֵר." בֵּינְתַיִם הַיּוֹנָה מַבִּיט בִּשְׁעוֹנוֹ: "כְּבָר שֶׁבַע," וּמַזְכִּיר כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ שָׁכַח: "עוֹד שְׁנִיָּה נִכְנָס הַחַג" "שֶׁבַע? לֹא, אַתָּה מַגְזִים" הַמַּרְדִּים נִזְכָּר לְהִתְעוֹרֵר. לְפֶתַע סְגַן הַסְּגָן דּוֹחֵף יָדוֹ בֵּין שְׁתֵּי רַגְלַיִךְ, … המשך לקרוא פתיחה/ מתוך הפואמה וההצגה 'יולדות'